<h1>ראב"ן שו"ת סימן ע"ד</h1>
<h2>דף כב:</h2>
מפרק אילו מציאות בתר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו. וקשיא ליה לרבינו שלמה זצוק"ל ומקמי דאיתותב היכי אכלינן להו, הא מודה רבא בזיתים וחרובין הואיל וחזותן מוכיח ותמרים נמי חזותן מוכיח. ונראה לי דתמרים נמי עם נפילתן נימאסין, כמו תאינה דאע"ג דחזותא מוכיח כיון דנמאסת מייאש מעיקרא, והא דאיצטרך למיבעי, משום דלא דמו לכולה מילתא דתאינה, תאינה מידע ידיע דנתרה בלא זיקא ונמאסת ומעיקרא מייאש, אבל תמרה דלא עבידא דנתרה אלא ע"י זיקא לא מסיק אדעתיה לזיקא ולא מייאש מעיקרא, ומיהו לכי ידע מייאש, ומקמי דאיתותב אכלינן, ולזתים וחרובין לא דמו דכיון דחזותן מוכיח עלייהו ולא מימאסי, ולכי ידע מייאש, אבל מעיקרא לא מייאש דלא מסיק אדעתיה לרוח שאינו מצויה. ומשני כיון דאיכא שקצים ורמשים דאכלי להו באילן ומפילין אותם ממנו, ייאושי מייאש מעיקרא על כל מה שיפול ממנו דלהאי ודאי מסיק אדעתיה ומייאש מעיקרא כיון דמאיסו. ובעי כרכתא מאי, כיון דגלי אדעתא לא מייאש מן הנופלות מהן מהו, א"ל אסור, וה"ה לתאינים כרוכות. ולא נ"ל מה שפירשו רבותיי כיון דאיכא שקצים ורמשים דאכלי להו בארץ אחר נפילתן, דא"כ לשני נמי לעיל גבי תאינה הכי, וזתים וחרובין לישתרו כיון דאיכא שקצים ורמשים דאכלי להו בארץ, ותו לימא כיון דאיכא בהמות דאכלי להו, אלא בהמות לא סלקי לאילן.
